פסטיבל אורה – חגיגה בהרי בהוטן
עמק בומטאנג שבמרכז בהוטן נחשב ללב הרוחני של הממלכה. בעמק הזה, בגובה של מעל 3,000 מטרים, שוכן כפר אורה – כפר קטן ופסטורלי עם בתים מסורתיים, טרסות חיטה, כוסמת ושעורה, ונוף הררי עוצר נשימה. אחת לשנה מתמלא הכפר כולו בשמחה, תפילה וצבע, כשהתושבים מקיימים את פסטיבל אורה – חוויה שמחברת בין מסורת עתיקה, חיי קהילה פשוטים, ורוחניות חיה.
חגיגה כפרית יוצאת דופן
בניגוד לפסטיבלים גדולים כמו אלו שבפארו, טימפו, או פונאקה, פסטיבל אורה הוא אירוע כפרי ואינטימי. הוא מושך אליו לא רק תושבי העמק, אלא גם מבקרים מכל רחבי בהוטן – ובשנים האחרונות גם מטיילים מהעולם. האווירה כאן פחות “טקסית-ממלכתית” ויותר חמה ומשפחתית.
ברחובות הכפר מתאספים המקומיים בלבוש המסורתי והחגיגי, וילדים מתרוצצים ביניהם. דוכני יין אורז מקומי מציעים את מרכולתם. בחצר המרכזית של המקדש מתקבצים הצופים כדי לצפות בריקודי המסכות – טקסים בודהיסטיים עתיקים שמבוצעים על ידי נזירים ומקומיים. התלבושות והמסכות מייצגים אלים מגוננים, חיות מיתולוגיות ודמויות מהפולקלור הבהוטני, וכל ריקוד נושא עמו מסר של ברכה, טיהור והגנה.
קצת אגדה, הרבה מסורת
הפסטיבל נשען על אגדה מקומית שמספרת על חפץ קדוש שהגיע לכפר לפני מאות שנים, והפך להיות מקור של ברכה והגנה. כמו שקורה במיתולוגיה, יש לסיפור כמה גרסאות – כמו גרסה על נזיר מסתורי שהשאיר אחריו פסל, גרסה על מפגש עם גורו רינפוצ’ה, וגרסה בה מככב נחש בעל תשעה ראשים שנעלם. מה שבטוח הוא שהמסורת נשמרה, והחפץ המקודש מוצג בפני הקהל במהלך החגיגה, כסמל לברכה ושגשוג.
חוויה לכל החושים
מה הופך את פסטיבל אורה לבלתי נשכח? החוויה הרב-חושית:
-
המראות – מסכות מרהיבות, בגדים צבעוניים, נופים הרריים ירוקים.
-
הקולות – תופי ענק, מצילתיים, חצוצרות ושירה טקסית שמהדהדת בעמק.
-
הטעמים – מאכלים מסורתיים כמו יין אורז, אמה דאטסי (צ’ילי עם גבינה) ותה חמאה סמיך.
-
הריחות – קטורת בוערת, עשן עצים ממדורות, ואוויר הרים צלול.
האורחים מוזמנים להצטרף, לשבת לצד המקומיים, לחלוק אוכל ושיחות, ולהרגיש לרגע חלק מהקהילה.
כפר עם רקע קולנועי
כפר אורה זכה לחשיפה בינלאומית בזכות הסרט הבהוטני המצליח “הנזיר והרובה”, שהוצג בפסטיבלים ברחבי העולם. הסרט מתאר את המפגש בין מסורת לבין מודרנה, נושא שנוכח גם בחיי היומיום של התושבים וגם באווירה של הפסטיבל. הסטופה שמככבת בסרט ממוקמת באחד משדות הכפר.
אינטימיות שמזמינה את הלב
מעבר לפולקלור ולמופעים, יש משהו שמורגש מאוד בפסטיבל הזה – תחושת קהילה חיה. משפחות מתארחות זו אצל זו, זקנים וצעירים יושבים יחד, ואורחים מתקבלים בלבביות. המטייל הישראלי שמגיע לכאן מגלה לא רק מופע אקזוטי, אלא גם הזדמנות נדירה להתגורר בבית כפר, ללגום תה חמאה, ולחוות מקרוב איך מסורת עתיקה ממשיכה לפעום בחיי היומיום.
לסיכום
פסטיבל אורה הוא לא רק טקס דתי או מופע פולקלור. הוא מראה כיצד מסורת, טבע וקהילה מתמזגים יחד לחגיגה שמזמינה כל אדם – מקומי או אורח – להשתתף. מי שמגיע לכאן לא רק צופה, אלא גם נוגע, טועם ומרגיש. זהו פסטיבל שמותיר חותם – לא רק בצילומים שתיקחו, אלא גם בלב.
