בהוטן הינה מדינה קטנה (מתקרבת בגודלה לשווייץ) שלכודה בין שתי מעצמות ענק, הודו בדרום וסין בצפון, בחלקו המזרחי של רכס ההימלאיה. האוכלוסייה בה מונה כ-770 אלף תושבים, לעומת שתי שכנותיה בהן 1.4 ביליון איש, בכל אחת. רוב אזרחי בהוטן הנם בודהיסטיים בזרם הוג’ראיאנה (דומה לבודהיזם הטיבטי), שמיושבים במאות כפרים ובכעשרים עיירות וערים לא גדולות.

בהוטן הפכה למדינת לאום במאה ה-17, הודות למנהיג רוחני וצבאי טיבטי, שבדרונג נוואנג נמגיאל, שהיגר לבהוטן והוביל את הפיכתה לישות אחת. שבדרונג בנה מודל ייחודי של ממשל כפול שמיושם גם בממלכה המודרנית, עם סמכות אזרחית לצד סמכות רוחנית. המודל מונצח בדגל בהוטן, שחלקו התחתון כתום, כשיקוף לממד הרוחני הבודהיסטי, וחלקו העליון בצהוב, כייצוג של הממד האזרחי של המדינה. שבדרונג ביסס גם מסורת של מבצרים, לבוש מסורתי, אדריכלות ייחודית וטקסים דתיים, שבידלו את בהוטן מטיבט ומהווים חלק חשוב מהזהות התרבותית העכשווית של המדינה. הקוד המשפטי של המדינה העתיקה קבע כבר אז כי “אם הממשלה לא יכולה להעניק אושר לאנשיה, אין לממשלה סיבה טובה להתקיים”.

בהוטן הפכה למונרכיה בשנת 1907, עם הכתרת המלך הראשון בשושלת ואנגצ’וק, שזכה בתמיכה של כל מחוזות הממלכה. בזמן המלוכה של מלך זה, ואחר כך של בנו, המלך השני, נוצרו והופעלו יוזמות ורפורמות שהופנו בלעדית כלפי פנים. בהוטן נשמרה מנותקת ומבודדת כמעט לחלוטין משאר העולם מתחילת המאה הקודמת ועד שנות השבעים. בעולם מתרחשות בינתיים שתי מלחמות העולם, נפילת האימפריה הבריטית, הקמת ברית המועצות, וכינון הרפובליקה העממית הסינית.

הקיום המבודד של המדינה השתנה מאוד עם עלייתו לשלטון של המלך השלישי (ג’יגמה דורג’י ואנגצ’וק, שמלך בין 1952 ועד 1972), שהבין את החשיבות של יחסים בינלאומיים ונחשב ל”אבי בהוטן המודרנית”. לאחר עלייתו לכס המלכות הוא יישם רפורמות חברתיות-כלכליות, חילק מחדש אדמות לחסרי קרקע, הקים מערכת משפט מודרנית, כונן אסיפה לאומית (שבכוחה להדיח את המלך, אם סרח!), ניסח תכנית פיתוח כלכלית ראשונה לחמש שנים, והניע ב-1971 את קבלת בהוטן כחברה באו”ם. בשנת 1972 הוא נפטר בפתאומיות, ובנו הצעיר, שעוד לא מלאו לו 18, מונה כיורשו. 

המלך הרביעי הצעיר, ג’יגמה סינגיה ואנגצ’וק (לימים, יוזם האל”ג), הספיק לקבל חינוך מערבי מודרני בהודו ובאנגליה, ומאידך, ליווה את אביו בסיורי בהוטן והכיר את המדינה ממקור ראשון. כמלך צעיר, הוא דיבר רבות על הצורך בתנאים שיעניקו לעם רווחה ואושר, תוך כדי המשך החשיפה לעולם שהחלה בעידן אביו. בשנות השמונים הוא פתח את המדינה לטיסות, ואחר כך גם לטלוויזיה, אינטרנט ורשת סלולרית. במקביל, הוא זיהה כיצד מדינות עניות, שנחשפות לדוקטרינות פיתוח כלכלי, משלמות מחיר לא קטן בגלל שחיקה תרבותית, פגיעה אקולוגית, קיטוב חברתי והתרוששות רוחנית. התובנות הללו הניעו חיפוש אחרי נתיב בהוטני ספציפי להתפתחות, שקיבל את השם “אושר לאומי גולמי”, ושנועד להגן ולשמר את העושר התרבותי והרוחני של העם במקביל לצמיחה ורווחה כלכליים. בהמשך שלטונו, המלך יצא עם החלטה רדיקלית נוספת: העברת בהוטן למשטר דמוקרטי. בתהליך יוצא דופן, הוא “כפה” על העם דמוקרטיה, והעביר את הפיקוד לבנו בעודו בחיים.

המלך החמישי, הנוכחי, ג’יגמי קאשר נמגייל ואנגצ’וק, היה בן 26 כשירש בשנת 2006 את ניהול הממלכה ואת פרויקט העברתה לדמוקרטיה. במהלך שנתיים הוא הוביל את כל התהליכים הפנים מדיניים, את מיזם כינון החוקה, ואת הכנת האזרחים לבחירות הראשונות בתולדותיהם. עקרון האל”ג היה טבוע בו כבר, כפי ניתן לראות בנאום שנשא עוד כיורש עצר (וצוטט באומות המאוחדות ב-2018): “אושר לאומי גולמי הוא עקרון בהוטני מטבעו, אבל אני מאמין שרעיונותיו רלוונטיים לכל אומה, עם או קהילה. בעולמנו לא יוכלו להתקיים שגשוג, שוויון, אחווה ושלום, אם המטרות שלנו נשארות כל כך סותרות ומפרידות, ואם לא נקבל שבסופו של דבר, כולנו בני אנוש דומים, שחולקים את כדור הארץ עם ישויות חיות אחרות, עם תפקיד ואחריות למצבה של הפלנטה הזו ויושביה”.

פרסום החוקה והבחירות הראשונות בתולדות המדינה התרחשו ב-2008, כאשר 80 אחוז מהאזרחים מימשו לראשונה בחייהם את זכות הבחירה. הבחירות בבהוטן מתקיימות מדי חמש שנים.