ממלכת בהוטן, ששוכנת במזרח ההימלאיה (מזרחית לנפאל, בין הודו וסין), ידועה בנופיה עוצרי הנשימה, בפסטיבלים המרהיבים שבה, ובמורשת הבודהיסטית העתיקה שלה. מבנים רוחניים כמו מקדשים, מבצרים או מנזרים, רובם עתיקים, הם חלק חשוב ובלתי נפרד מהמורשת. הנפוץ ממכל המבנים הנו מבנה הנצחה הקרוי סטופה, או צ’ורטן (בטיבטית). המבנה מדמה תל שבתחתיתו (או בתוכו) שרידים מקודשים, והוא כנראה הצורה העתיקה ביותר של אדריכלות בודהיסטית.
המילה סטופה מקורה בסנסקריט, ומשמעותה ערימה. במקור, באסיה של ימי קדם, הסטופה הייתה תל של אדמה ואבנים, שסימן אתר קבורה של מלך. רק בהמשך, הסטופה הפכה מאתר של קבורה מלכותית לאנדרטה רוחנית. המסורת מספרת כי לאחר מותו של הבודהה, שרידי אפרו נטמנו בשמונה אתרים שונים, כמספר הנתיבים להארה (על-פי תורת הבודהה), שעליהם נערמה או נבנתה סטופה. בהמשך ההיסטוריה, אנדרטת הסטופה הפכה למבנה מקודש, שמשמר שרידים של דמויות מופת בודהיסטיות, או של חפצי ערך רוחניים או סמליים נבחרים.
בכל רחבי בהוטן, בהרים ובעמקים, בערים ובכפרים, לצד הכבישים ובאמצע השדות, ניתן להבחין במבני סטופה (Stupa) או צ’ורטן (Chorten) כאלו, בעיצובים שונים ובגדלים שונים. אפשר לזהות אותם במעברי הרים, צמתי נהרות, שבילי הליכה, פתחי מערות, חצרות בתים, אתרי עלייה לרגל, אמצע עיירות, ואפילו באמצע כביש.
כל סטופה, או צ’ורטן, הוא כלי קיבול רוחני שמכיל פריטים או שרידים מקודשים. בתור שכזה, הוא נחשב כמקור כוח של אנרגיה טובה, הגנה בפני “ישויות רעות” ו”קרמה שלילית”, ותמיכה בשגשוג ורווחה רוחנית. לסטופה ישנו תפקיד חיוני בחיי היומיום, כמו גם באירועי חגים וטקסים רוחניים. תושבים מקומיים מגיעים לסטופה זו או אחרת כדי להתפלל, לבקש ברכות, להעלות מנחות, או לחגוג. סטופות ספציפיות יהוו מוקד להתקהלויות רוחניות המוניות, עם מאות או אלפי בהוטנים.
הארכיטקטורה של הסטופה
מאז הסטופות הראשונות ועד היום, התפתחו ונוצרו עבורן מסורות שונות של אדריכלות, בכל הקשור לצורתן, גודלן, ועיצובן החיצוני או הפנימי. בסיורים בבהוטן, ניתן לפגוש למשל מבנים קובייתיים או מלבניים, עגולים או מגדליים, מלאים או חלולים, גדולים או קטנטנים.
למרות השוני בין הצורות, ישנם מספר מאפיינים שמשותפים לכולן:
- כל מבנה בנוי באופן סימטרי סביב נקודה מרכזית.
- כל מבנה מתרומם באופן סימטרי סביב ציר שעולה אנכית מאותה נקודה מרכזית.
- כל מסת הסטופה מוצבת בהתאם לכיווני המרחב ורוחות השמים.
על-פי מסורת הואג’ריאנה, הבודהיזם שמאפיין את בהוטן, מבנה הסטופה “מרכז” או מגלם את גוף הבודהה, את תורת הבודהה, ואת הפוטנציאל הנשגב להארה. הסטופה מייצגת סוג של אדריכלות שמחברת את האדם לממד הרוחני באמצעות צורות מבנה סימבוליות. כל חלק בסטופה מייצג רכיב משמעותי מתורת החוכמה, והסטופה בכללותה מייצגת את הרכיב הבלתי מותנה והבלתי ניתן להכחדה, שטמון בתודעה.
אחד מהמאפיינים של בודהיזם הואג’ריאנה הוא פרשנויות סימבוליות, שמתכתבות עם מספר רבדים בו זמנית. הצורה הכוללת של הסטופה, למשל, מזכירה או מדמה את דמותו של בודהה, יושב על פרח לוטוס, רגליו משוכלות, וראשו זקוף. במקביל, המבנה הקלאסי משלב חמש צורות גיאומטריות שונות, שמותאמות לחמשת היסודות – אדמה, מים, אש, אוויר וחלל.
במבט על, קווי המבנה הקלאסי מזכירים ציורי מנדלות, שמשמשות בבודהיזם הבהוטני למטרות רוחניות, מיסטיות ומדיטטיביות. מנדלה (מסנסקריט), “מעגל המכיל מהות”, או “מעגל מקודש”, היא צורה שמתחילה מנקודה מרכזית, ומתרחבת בתוך תבנית קבועה של מעגלים. בהתאם, מבט-על מגלה ציר מרכזי (שמסמל את מרכז היקום), צורות ריבועיות (שמייצגות אדמה), וצורות מעגליות (עיגול מייצג מים). המשולש העליון, שנראה במבט צד, מסמל את רכיב האש. בנוסף, כל השכבות במבנה, מתחתיתו ועד פסגתו, מתכתבות עם רמות שונות של מצבי תודעה, עד ממד ההארה הגבוהה.
“קורה” – הקפת הסטופה
המילה הבהוטנית “קורה” מתייחסת להקפות של אתר מקודש (בדרך כלל מקדש או סטופה). קורה היא חלק בלתי נפרד מהמסורת והתרגול הרוחני של תושבי בהוטן. במהלך הקורה, מקובל להקיף את האתר המקודש משמאלו (כשהמבנה בצד ימין), וללכת סביבו רק בכיוון השעון. תוך כדי הקפת המבנה (שלוש הקפות, או מאה ושמונה הקפות), הבהוטנים עשויים להתרכז במנטרות, לספור חרוזים במחרוזת תפילה, או לסובב גלגלי תפילה. הליכות סביב מבנה מקודש נחשבות כאמצעי לטיהור רוחני, ועמסייעות לצבירת זכויות וברכות.
סוגי סטופות בבהוטן
ברחבי בהוטן ניתן לפגוש סוגי סטופה (או צ’ורטן) שונים, שנבדלים זה מזה בצורתם, בממדיהם, ובתפקיד שיש להם מבחינה קהילתית, תרבותית או רוחנית. הרשימה שכאן כוללת מספר סטופות חשובות ואופייניות.
צ’ורטן הזיכרון (Memorial Chorten)
בליבה של טימפו, בית בהוטן, ממוקם צ’ורטן הזיכרון (Memorial Chorten), שנבנה בשנת 1974 לזכר מלך בהוטן השלישי, שנפטר באופן פתאומי בשנת 1972. האתר הנו עדות להערצה ולמסירות של העם הבהוטני לזכרו של המלך.
האתר כולל אזור עם גלגלי תפילה ענקיים, מבנה עם מאות מנורות חמאה (להדלקה עם תפילה או ברכה), ומבנה הצ’ורטן עצמו. להבדיל מסטופות “רגילות”, שאין אליהן כניסה, המבנה בנוי כמקדש פנימי בעל שלוש קומות, וניתן (לעיתים) להיכנס אליו.
צ’ורטן הזיכרון הנו אתר עלייה לרגל פופולרי. מדי יום יבואו אליו בהוטנים רבים להקפות, תפילות, השתחוויות, סיבוב גלגלי תפילה, הדלקת נר תפילה, או לרגל אירועים רוחניים המוניים.
סטופות מעבר דוצ’ולה (Dochula Pass)
על הכביש הראשי בין טימפו לעמק פונאקה נמצא מעבר דוצו’ולה, שבו מקבץ מרהיב של 108 סטופות. זהו אחד האתרים הפוטוגניים והמצולמים ביותר בבהוטן. האתר נבנה לרגל ניצחונו של המלך הרביעי וצבאו כנגד פולשים מהודו (בקרב שהתקיים ב- 2003), ולזכר החיילים הבהוטניים שנהרגו בסכסוך. הנופים הפנורמיים של ההרים שמסביב, ורכס הרי הימלאיה בקו אופק, הופכים את המקום למרשים במיוחד.
צ’נדבג’י צ’ורטן (Chendebji Chorten)
צ’נדבג’י צ’ורטן הוא נקודת ציון בולטת לצד הכביש הראשי בין מערב בהוטן ומזרחה, כ-40 קילומטר מערבית לעיר טרונגסה. המבנה תוכנן על-פי סגנון סטופות נפאליות, עם כיפה שמעליה מגדל ריבועי, שעליו מצוירות עיניים שמשקיפות לארבעה כיוונים. האדריכלות של צ’נדבג’י צ’ורטן מזכירה את סטופת בודהאנאט המפורסמת שבקטמנדו, בירת נפאל. הצ’ורטן נבנה במאה ה-18 כדי “להכניע” ישות דמונית רעה ששכנה במקום. ליד הסטופה ממוקם בית ספר לנזירים, שתלמידיו אוהבים לשחק כדורגל למרגלות המבנה.
טסה-טסה (Tsa Tsa)
במקומות רבים בבהוטן נמצאים מקבצים של מאות סטופות מיניאטוריות (כל אחת בגודל של כדור פינג-פונג, או טניס), הנקראות טסה טסה. המקבצים ממוקמים בנקודות “אסטרטגיות” (מבחינה רוחנית) שונות ברחבי בהוטן, כמו בפתחי מערות, בצמוד למקדשים, או על גדות נהרות. הטסה-טסה היא צורה של אומנות בודהיסטית בת מאות שנים, שמתבצעת ברחבי ההימלאיה לזכר אדם שנפטר. כל טסה-טסה נראה כחרוט פירמידה קטן, עשוי חימר, וצבוע לרוב בלבן או זהוב. הייצור המסורתי של הטסה-טסה הנו ידני, באמצעות ערבוב של חימר, מים, וקומץ אפר שנותר משריפת הגופה. עיצוב הטסה-טסה נעשה בעזרת תבנית מתכת מתאימה, וכולל הטמנת פתק תפילה מגולגל בתחתית, וייבוש בשמש או באש. המסורת מציעה הכנה של 108 אנדרטאות קטנטנות כאלו לזכר הנפטר (ו/או 108 דגלי תפילה), והנחתן בטבע לכבוד היקיר שהלך לעולמו.
סטופות מפגש הנהרות (Chosum’s Stupas)
מתחת לגשר הכביש הראשי בין פארו לטימפו נמצא הצ’וזום (מבהוטנית: צ’ו הוא נהר, זום הוא מפגש), נקודת המפגש בין נהר טימפו (ואנג צ’ו) לנהר פארו (פה צ’ו). המסורת מחשיבה נקודות כאלו כבעלות משמעות רוחנית. על הגדה, לצד מפגש הנהרות, נבנו שלוש סטופות, זו לצד זו, כל אחת בסגנון שונה: סגנון נפאלי (כיפתי), סגנון טיבטי (צורת פעמון), וסגנון בהוטני (צורה קובייתית).
קאמסום יוליי נאמגייל צ’ורטן – Khamsum Yulley Namgyal Chorten
על גבעה מעל עמק פונאקה ניצב קאמסום יוליי נאמגייל צ’ורטן, מבנה חדש יחסית (2004), שנבנה בהנחיית מלכת בהוטן דאז, ואם המלך החמישי (הנוכחי). המבנה תוכנן ונבנה תוך הקפדה על מוטיבים מסורתיים עתיקים, חלקם בסגנון פגודה, ונדרשו תשע שנים לבנאים, נגרים, פסלים וציירים להשלים אותו. במבנה חלל פנימי של שלוש קומות, שמכילות פסלים וציורים של מורשת בודהיזם הואג’ריאנה. הצ’ורטן הוקם במיוחד כדי להדוף כוחות שליליים ולשדר שלום והרמוניה לכל היצורים החיים.
נאמגייל צ’ורטן (Namgyel Chorten)
צ’ורטן חדש, גבוה (42 מטר) ומרשים, נבנה כיום ליד כפר אורה, בעמק אורה שבמחוז בומטאנג, במרכז בהוטן. הקמת המבנה, יוזמה קהילתית של תושבי ארבעה כפרים באזור, החלה בשנת 2015, כמחווה ליום הולדתו ה-60 של הוד מלכותו המלך הרביעי (אב המלך הנוכחי).
סטופות מאורכות (Elongated Stupas)
במקומות שונים בבהוטן ניתן למצוא סטופות מלבניות מוארכות, שונות מהסטופות הסימטריות הנפוצות. על-פי מדריכים בהוטניים, הסטופות המוארכות נועדו, בין היתר, לסמן ולהראות כיוון, כמו סימון דרכים, להולכי הרגל בבהוטן של פעם.
