זוריג צ’וסום: שלוש עשרה האומנויות העתיקות של בהוטן

שימור המורשת התרבותית והמסורות העתיקות מהווים חלק חשוב מעקרונות הליבה של האל”ג  (אושר לאומי גולמי) הבהוטני. בהתאם, בהוטן דואגת לשמר 13 סוגים שונים של אומנויות ומלאכות יד, שמכונים זוריג צ’וסום. בכפרים המיומנויות הללו עוברות באופן טבעי מדור לדור, ובעיר הן נלמדות בבתי ספר ייעודים, שמתמקדים בהכשרה מעשית של הכישורים הנדרשים.

אריגה (תאג’ו)

האריגה בנול היא אחת מהמלאכות הנפוצות ביותר בבהוטן, ובדים ארוגים הם חלק בלתי נפרד מחייה. הלבוש המסורתי של הנשים והגברים (וגם הילדים) עשוי מאריגות כותנה, משי או צמר, עם דוגמאות של פסים אנכיים לגברים ופסים אופקיים לנשים. בעבר, אנשים היו משלמים מיסים באמצעות טקסטיל, במקום כסף.

גילוף (פארזו)

אומנות הגילוף, בדרך כלל בעץ, אך גם באבן או סלעי צפחה, ידועה בשם פארזו. ידועות במיוחד הן מסכות העץ הצבעוניות המיוחדות של הנזירים, שמככבות בריקודי הפסטיבלים. גילופי עץ מרשימים נראים בכל מקדש ומבצר, או בגילופים של סמלים נפוצים (כמו למשל גלגל הדהרמה הבודהיסטי, או הקשר האינסופי), או בגילופים של פאלוסים בגדלים שונים.

 ציור (להזו)

אומני הציור הבהוטניים מיומנים בתיאור דמויות בודהיסטיות, אלוהויות שונות, מנדלות וסמלים מסורתיים, תוך מעקב מדויק אחר כללים איקונוגרפיים עתיקים. יצירות מרהיבות של אמני-על ידועים נמצאות על קירות מבצרים, מקדשים ומנזרים רבים. מאפיין בולט של ציורים בהוטנים הוא העדר חתימת האומן על היצירה.

ייצור נייר (דזו)

הנייר הבהוטני המסורתי עשוי מקליפות של עץ דפני מקומי (שונה מעלי דפנה ישראליים), וניתן לראות את תהליך הייצור שלו במספר קטן של מפעלים מסורתיים. הנייר משמש (גם כיום) לצרכים יום יומיים, כמו מחברות, פנקסים, אגרות ברכה, ניירות עטיפה ולוחות שנה, או לצרכים דתיים (טקסטים דתיים נכתבים בדיו בהוטנית על נייר מסורתי עבה).

חייטות ורקמה (טשמזו)

טשמזו כולל שלוש אומנויות – חייטות, רקמה ואפליקציה (קישוטי בד). החייטות נדרשת לתפירת התלבושות המסורתיות (גהו וקירה) שנלבשות בכל בהוטן. רקמה ואפליקציה נלמדים על-ידי נזירים לשם הכנת תמונות בד מקודשות (טנגקות). מיומנות הטשמזו נדרשת גם בייצור המגפיים הבהוטניות המסורתיות, שנעשה בהן שימוש באירועים מיוחדים וטקסים דתיים מסוימים.

פיסול (ג’ינזו)

הפיסול הבהוטני העתיק כולל שימוש בחימר, אדמה וטיט ליצירת דמויות מקודשות, מסכות, חפצי פולחן, וכלי חרס שונים. הפיסול משלב לעיתים גם חומרים נוספים, כמו נייר מסורתי או קליפות עץ.

בכל רחבי בהוטן ניתן לראות פסלונים קטנטנים בשם טסאצה, שנוצרים לזכר אדם שנפטר. ניתן לראות אותם ליד סלעים, לצידי כבישים, בגומחות שונות ועל מדפי סטופות. הם עשויים מתערובת של חימר ואפר הנפטר, וצבועים בדרך כלל בלבן, אדום או זהב.

עבודות עץ (שאגזו)

לפני שפותחו כלים מפלדה, מסגסוגות פליז ומקרמיקה, הדורות העתיקים השתמשו בתהליך של חריטת עץ לייצור כלים בעבודת יד. אומנויות העץ האלו אופייניות בעיקר בקרב תושבי מזרח בהוטן, שעדיין מייצרים קערות וכוסות עץ במגוון צורות וגדלים. פריטי עץ נוספים כוללים מיכלים לאלכוהול בהוטני (ארה) או קומקומי עץ לתה. סוגים שונים של עצים משמשים לייצור הפריטים הללו.

נגרות (שינגזו)

אחד הדברים שמאפיינים את בהוטן הוא השילוב של עיצובי עץ בארכיטקטורה הייחודית שלה. הנגרות ממלאת תפקיד חשוב בתכנון ובבנייה של מבצרים, מקדשים, ארמונות, גשרים ובתים. העיצובים כוללים פרטי עץ מורכבים ומיוחדים, שנוצרו על ידי נגרים ידועים. המבצרים העתיקים מכילים את הדוגמאות הטובות ביותר של אומנויות העץ.

בנייה (דוזו)

מלאכת הבנייה העתיקה שמשלבת עץ ואבן נקראת דוזו, וניתן לראות אותה במקדשים, מבצרים, מנזרים ובתים. עקרונות הבנייה הללו מיושמים גם במבנים עכשוויים, בתהליכי בניית הקירות או בריצוף החצרות.

עבודות ברונזה (לוגזו)

יציקות הברונזה משמשות ליצירת פסלים של דמויות בודהיסטיות וליצור רכיבים קישוטיים למקדשים ומנזרים. היציקה נעשית באמצעות חול או שעווה, בטכניקה שעברה לבהוטן מנפאל במאה ה-17. ברונזה שימשה בעבר גם להפקת כוסות, כדים ואגרטלים, כמו גם להכנת כלי לחימה כמו חרבות, גרזינים, קסדות ומגינים.

נפחות (גארזו)

עבודות ברזל ונפחות החלו בבהוטן בסוף המאה ה-14. הדמות הידועה ביותר בתחום הנה נזיר טיבטי בשם טנגטונג גיאלפו, שהיה מיומן ביציקת שרשראות ברזל ובניית גשרים תלויים, ופעל בבהוטן. “גשר הברזל” שנמצא בין פארו לטימפו הוא שריד ידוע של גשר מסוג זה.

קישוטים (טרוקו)

הקישוטים הבהוטניים המסורתיים עשויים מזהב, כסף או נחושת, וכוללים שרשראות, עגילים, סיכות וטבעות, או כלי אחסון וקיבול מסורתיים. לקישוטים מתווספות בדרך כלל אבנים יקרות כמו אלמוגים וטורקיז, שמשולבות בזהב ובכסף.

עבודות מתכת מסורתיות כוללות גם כלים דקורטיביים כמו קערות, כוסות, אגרטלים ומנורות שמן. קישוטי מתכת מיוחדים או עתיקים נתפסים בבהוטן כסמל סטטוס, וניתן לראות אותם בשימוש ביתי יומיומי או כחלק מלבוש הנשים באירועים חגיגיים.

אריגות במבוק (טצארזו)

אריגת במבוק וקנים היא אחת מאומנויות היד הנפוצות בקרב המקומיים של מרכז ומזרח בהוטן, בשל הכמות הנרחבת של מטעי הבמבוק שגדלים כאן. השימוש המסורתי כולל הכנת מחצלות, גדרות וסככות, וכן ייצור של מוצרים שימושיים כמו סלים, מיכלי אחסון, צלחות, קופסאות לתכשיטים, כלים לנשיאת חיצים וכיסויים לחפצי אמנות דתיים.