העפלה וביקור במנזר קן הנמר נחשבים לגולת הכותרת של כל מסע לבהוטן.
כמו אולי ביקור באתר פטרה בירדן, או טאג’ מאהל בהודו.
המנזר הייחודי ממוקם על מצוק מעל עמק פארו, ומעורר לפעמים חששות בגלל האתגר להגיע אליו.
על המנזר בקצרה
מנזר קן הנמר, הידוע גם בשם פארו טקסאנג, הוא אחד מהאתרים הקדושים והמרשימים ביותר של בהוטן. בתמונות (ובמציאות) הוא נראה דבוק-תלוי על צוק אדיר, מרהיב ביופיו ומיקומו.
המנזר נמצא כ-10 קילומטר צפונית לפארו. הוא נבנה בגובה של 3100 מטר, בערך 900 מטר מעל עמק פארו. אין כביש או דרך עפר אל המנזר, והדרך היחידה להגיע אליו הנה “עליה לרגל”.
אתר קן הנמר הנו למעשה מקבץ של מקדשים, אולמות ומבני מנזרים, שהוקמו סביב מערה שבה מדט גורו רינפושה, מייסד הבודהיזם הבהוטני והטיבטי. לפי המיתולוגיה הבהוטנית, גורו רינפושה הגיע לכאן במאה השמינית מבומטאנג שבמרכז בהוטן, כשהוא רכוב על גבה של נמרה מעופפת.
המיתולוגיה מספרת גם שהנמרה עצמה הייתה אחת מתלמידותיו, שהפכה את עצמה לנמרה.
לאחר הגעתם, גורו רינפושה נכנס למערה מקומית, ומדט בה למשך 3 שנים, 3 חודשים, 3 ימים ו-3 שעות.
לאחר שסיים, המקום הפך לפארו טקסאנג, המקום הקדוש והנודע שהוא היום.
המבנה עצמו נבנה בסוף המאה ה-17, והפך למקום עליה לרגל הכרחי.
הבהוטנים מאמינים ש”חייבים” לבקר בו לפחות פעם אחת בחיים.
בשנת 1998 פרצה שריפה בבניין הראשי של המתחם, כנראה עקב מנורות חמאה בוערות או קצר חשמלי.
עבודות השיקום, ביוזמת מלך בהוטן והממשלה, הניעו שיפוץ מסיבי בשנת 2005.
תיאור המסלול:
את מסלול ההעפלה למנזר אפשר לחלק לשלושה חלקים:
החלק הראשון מתחיל במגרש חניה שלמרגלות ההר.
אחרי הליכה של כמאה מטרים, מגיעים לאזור שממנו ניתן להשקיף אל המנזר (בהתאם לתנאי העננים והערפל), שנמצא כ-500 מטר מעלה.
השביל ממשיך ומוביל ליער, ואחרי מספר דקות מפגיש עם שלושה מבני אבן, בהם גלגלי תפילה שמונעים על ידי פלג מים שמגיע מלמעלה.
לאחר המבנים, מתחילה עלייה תלולה יותר, בשיפוע “חזק” מהרגיל, שכולל גם מדרגות סלע גדולות.
מדי פעם, נפתחים נופים יפים של עמק פארו, והטיפוס לעיתים מפרך.
אחר כשעה של הליכה מאומצת, התלילות מתמתנת לאזור מישורי בו גלגל תפילה גדול. הידד, זוהי נקודת חצי הדרך.
מקום | גובה | מרחק |
מגרש החנייה | 2650 מטר | 0 ק”מ |
הקפטריה | 2920 | 1.5 ק”מ |
נקודת התצפית | 3150 | 2.6 ק”מ |
מנזר קן הנמר | 3120 | 3 ק”מ |
קצת אחרי גלגל התפילה נמצאת קפטריה בהוטנית, בה נהוגה עצירה לתה וביסקוויטים בהוטניים. במקום גם משקאות קלים ואפילו בירה.
המרפסת הגדולה הסמוכה מאפשרת מבט מעולה למנזר שמעל.
החלק השני של ההעפלה מתחיל מהקפטריה, בשביל שעולה בהתמדה, על גבי רכס
שנמצא ממול למנזר.
בהליכה זו אין נראות למנזר, אבל היער נראה מכושף במיוחד.
סיום השלב שני מתגמלת במיוחד, כשמגיעים לנקודת תצפית מרהיבה, גבוהה מהמנזר, שממנה נחשף ממול הפלא התלוי והמוזהב במלוא הדרו.
רוב האנשים עוצרים כאן לצילום קבוצתי וסלפי, אם כי נקודת צילום טובה יותר נמצאת כמה עשרות מטר מטה. יש המחליטים להישאר בה, ולא להמשיך.
השלב השלישי של המסלול כולל כעת ירידה במאות מדרגות אבן (יש מעקה),
מול המנזר שנשקף ממול. לאחר ירידה של כ-100 מטר, השביל מוביל לגשרון שמולו מפל מים מרשים (מפל של כמה עשרות מטר).
לאחר חציית הגשר ישנה עליית מדרגות תלולה נוספת, שמובילה אל שער הכניסה לחצר המנזר.
הסיור במנזר קן הנמר הנו ללא מצלמות או טלפונים (משאירים אותם בלוקרים בכניסה).
הסיור כולל מעבר בין המקדשים השונים (שוב מדרגות, עולות או יורדות, וחליצת
נעליים בכל מקדש), וצפייה בציורי קיר עתיקים, פסלים בודהיסטיים, חפצים מקודשים,
ונזירים מקומיים.
הירידה בחזרה הנה קלה יותר, וכוללת כמה אפשרויות של קיצורי דרך, עד מגרש החנייה.
מה דרגת הקושי?
מספר בלוגרים מתארים את ההעפלה כמבצע מפרך והרואי.
בכנות, הדיווחים האלו מוגזמים.
בדרך כלל עולים למנזר ביום הטיול האחרון, כשהגוף כבר התרגל לגבהים.
והעלייה אולי אינה קלה, אבל היא לגמרי אפשרית.
כל שנחוץ הוא למצוא את קצב ההליכה הנכון (לכל אחד ואחת), ולגייס סבלנות ונחישות.
עד היום, כל מי שהיה שם אתי והחליט לעלות, הגיע למנזר!
ישנה גם אפשרות לשכירת סוס או פרד, לרכיבה ממגרש החניה ועד מישור הקפטריה.
אלא שהרכיבה הנה חד כיוונית, עד חצי הדרך (הקפטריה), ואת הדרך הלאה, או בחזרה, יש לעשות ברגל.
