פסטיבל קורג’יי הוא חגיגה צבעונית ומרוכזת בת יום, שמתקיימת מדי שנה ביוני (או יולי) במקדש קורג’יי שבמחוז בומטאנג, בלב הממלכה. המקדש נחשב לאתר רוחני חשוב היות ולכאן הגיע במאה השמינית גורו רינפושה, מייסד הבודהיזם הבהוטני. מפה הוא עבר הלאה, למערב הממלכה, לאתר הידוע שנקרא “קן הנמר”.
הצטרפנו לפסטיבל קורג’יי במהלך המסע לבהוטן של יוני 2023, בטקס פוג’ה שהחל בחדר פנימי בשעות לפנות בוקר המוקדמות. בהמשך הבוקר התקבצו בחצר המקדש מאות בהוטנים, מפשוטי עם למכובדים חשובים, שנהרו לכאן מכל רחבי האזור והמדינה בלבוש החגיגי והצבעוני ביותר שלהם. לקול שופרות וחצוצרות מסורתיות קבוצת נזירים הוציאה מחדר פנימי גליל בד ענק – טונגדרל – שנפתח ונפרש אל מול הקהל לתמונת ענק שעליה רקומה דמותו של גורו רינפושה ושמונת “המופעים” שלו.
המיתולוגיה מספרת כי במאה השמינית, אזור בומטאנג היה נתון במאבק כוחות ומלחמות. השליט העיקרי באזור היה סינדהו ראג’ה, שנכשל בקרבות ואיבד בהן את בנו האהוב, למרות תפילותיו לאלוהויות המקומיות. כשסינדהו ראג’ה התרעם והתקומם כנגד האלוהויות שאכזבו אותו, הישות המיתולוגית הראשית של האזור, שלגינג קרפו, החליטה להתנקם בו. שלגינג קרפו שאבה מסינדהו ראג’ה את “רוח החיים”, וכל המרפאים והאסטרולוגים שגויסו לעזרתו כשלו מלרפאו. בייאושו הוא שיגר הזמנה מיוחדת לפדמאסמבאווה (גורו רינפושה), שהיה ידוע בכוחותיו העל-טבעיים.
כשגורו רינפושה הגיע לאזור, בשנת 746 לספירה, הוא פתח בהכנות מנטליות ורוחניות באמצעות שלושה חודשי מדיטציה במערה, מעל טירת סינדהו ראג’ה. כשהוא השלים את המדיטציה הארוכה, וכדי להתעמת עם האלוהות הבעייתית, הוא יצא בריקוד פולחני עם כובע שחור. כל האלוהויות יצאו לצפות בריקוד, פרט לשלגינג קרפו. בהמשך הטקס, שלגינג קרפו ניסה להתנגד והפך עצמו לאריה לבן, אך גורו רינפושה הפך את עצמו לגרודה (יצור מיתולוגי דמוי ציפור), והביס אותו. כששלגינג קארפו הובס, סינדהו ראג’ה נרפא והמיר את דתו לבודהיזם.
ריקוד הכובעים השחורים הוא לכן מהנפוצים ביותר בין ריקודי הנזירים של בהוטן. הרוקדים הם נטולי מסיכות, עם כובעים שחורים, חלוקי משי ארוכים, ומגפיים בהוטניות מסורתיות. התלבושת, הכובעים והתנועות המסחררות מייצגים גיוס של כוח רוחני, שנועד לשים קץ לרוע מרושע, ולהמיר את האנרגיה השלילית שלו לחיובית.
